<h1>או"ז הלכ' יוה"כ סימן רע"ז</h1>
<h2>דף עז:</h2>
מתני' יום הכפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה מקצת גופו ככל גופו אם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה או שצריך לנקביו רוחץ כדרכו ואינו חושש והבא מבית הכסא מותר מהאי טעמא ודוקא כשנפנה אבל משום הטלת מים לא אם לא שישפשף כדתנן בפרק אמר להם הממונה [כ"ח, ע"א] זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים צריך קידוש ידים ורגלים ואמרי' [כ"ט, ע"ב] בשלמא רגליו משום נצוצות אלא ידים מאי טעמא א"ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף, הא למדת דווקא בשפשף אם לא שפשף אין טעון קידוש אפילו במקדש כ"ש הכא אם לא שפשף שא"צ נטילת ידים אבל אם שיפשף הרי ידיו מלוכלכות ורוחץ כדרכו ובשחרית כשעומד מלישן מתיר ר"ת ליטול ידיו כדרכו בין בט' באב בין ביוה"כ כדאמר בשמעתי' תנא דבי מנשה רשב"ג אומר אשה מדיחה ידה אחת ונותנת פת לבנה הקטן ואינה חוששת לפי שרוח רעה שורה על הלחם שנלקח בידים שלא נטלו שחרית ושם השד שיבתא ופר"ח דהיינו שד שחונק קטן בן חמש שנים א"כ הכא נמי הואיל ואיכא סכנה כההיא דפ' שמונה שרצים [ק"ח, ע"ב] דתניא ר' מונא אומר בשם ר' יהודה יד לעין תקצץ יד לאוזן תקצץ יד לפה תקצץ הרי דאי אפשר לו לאדם להזהר שלא יניח ידו בפיו ובעיניו ובחוטמו ובאזניו. וההיא דלקמן [ע"ח, ע"א] ר' יהושע בן לוי דמטפחת היתה לו פי' סודר בעיוה"כ והיתה שורה אותה במים למחר היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו וכן כי אתא רבה בר מארי אמר ערב ת"ב מביאין לו מטפחת והיה שורה אותה במים ומניח תחת מראשותיו ולמחר מקנח בה פניו וידיו ורגליו בערב יוה"כ מביאין לו מטפחת והיה שורה אותה במים ועשאה כמין כלים נגובים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש א"ר יעקב לר' ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותיבנך סחיטה הלכך מ"מ האי לישנא עיקר דביוה"כ היה עושה אותה נגובים אומר ר"ת בההיא מותר בכל ענין בכל עת ובכל שעה שירצה. ובירושלמי [דפרקין הלכה א'] מייתי להא דר' יהושע בן לוי ואינו מכוון לתלמוד שלנו ולכך לא כתבתיו. וכמו שהתרנו בידיו מלוכלכות לרחוץ כדרכו ה"נ רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר לרוחצם במים כדאמר בירושלמי בפרקין [שם] ודפרק קמא דתענית [הלכה ו'] הורי ר' בא בבא מן הדרך והיו רגליו כהות עליו שמותר להרחיצן במים ותניא נמי הכי בתוספתא וכך היה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו ידיו או רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו כליו.
ת"ר ההולך [להקביל] פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש משום רחיצה איבעיא להו רבא לגבי תלמידא מאי ולא אפשיט ואזלינן בה לחומרא. רבא שרי להו [לבני עבר ימינא] למיעבר ולנטורי פרי שהיו להם פרדסי' בעבר הנהר א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך שומרי פירות עוברי' עד צוארן במים ואינן חוששין רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו, שם הכפר, למיעבר במיא ולמיתי לפרקא לדרשא שהיו דורשין ביוה"כ, למיזל לא שרי להו א"ל אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבוא לשנה האחרת לא יבואו הואיל ולא התרת להם לעבור את המים לחזור. איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל א"ל אביי נהי דלמיתי מצוה קעבדי אלא למיזל מאי מצוה קעבדי א"ל א"כ אתה מכשילן לע"ל, הילכך תרווייהו שריין למיתי ולמיזל רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמבר' דחצדד, מעבר הנהר מול חצדד, רמא להו קלא רמי בר פפא מהאי גיסא מהו למיעבר מיא ולמיתי לגבייכו למישאל שמעת' א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו ולהגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו דאמ' מר [שבת קמ"ז, ע"א] היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו בשבת חייב חטאת. [ע"ח, ע"א] שבת דאיכא מנעל מאי מי שרי למיעבר במים או דילמא חיישינן דילמא נפלי מכרעיה ואתי לאתוינהו ת"ש דאמר רב נחמיה חתניה דבי נשיאה אנא חזיתינהו לרב אמי ולרב אסי דמטי עורקמ' דמיא ועברינהו דרך מלבוש, במנעלים עברו. התינח מנעל סנדל מאי שאינו יכול להדקו ולקושרו יפה ברגלו כמו מנעל, א"ר רחומי אנא חזיתיה לרבינא דמטא עורקמא דמיא ועברה דרך מלבוש רב אשי אמר סנדל לכתחילה לא. ונראה דכל הני דשרינן בשמעת' לעבור במים משום דלאפושי הילוכא נמי חיישי' ולא דחינן הא מפני הא כההיא דפ' המביא כדי יין [ל', ע"א] דא"ל רבא בר רב חנין לאביי אמור רבנן כמה דאיפשר לשנויי משנינן והא הני נשי דקא מליין מיא ולא קא משניין ולא א"ל ולא מידי א"ל היכי ליעבדו דמליא בחצבא רבה נימלי בחצבא זוטא קא מפשא בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תימלי בחצבא רבה קא מפשא במשוי תכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק ואתיא למקטריה נפרוס סודר עליה זימנין דמיכתמיש במיא ואתי לידי סחיטה הא למדת דכי היכי דחייש לסחיטה ה"נ חייש לאפושי הילוכא ובפ' אלו קשרים [קי"ג, ע"ב] אמר שלא יהיה הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא כי הא דר' זירא אמר רב ואמרי לה א"ר אבא אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו אחת ראשונה קודם שתעקר שנייה מותר ואם לאו אסור מתקיף לה רבא היכי ליעבד ליקיף קא מפיש הילוכא יחות וליעבר מיא זימנין דמתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא איפשר שפיר דמי וכו', התם נמי כי היכי דחייש לסחיטה ה"נ לאפושי הילוכא הכא נמי בשמעתין כי הדדי נינהו ואע"ג דיכול להקיף ולעבור דרך היבשה אפ"ה שרינן ליה לעבור במים ובפרק מפנין [קכ"ז, ע"א] נמי מסקנא דשמעתי' דלמעוטי בהילוכ' עדיף טפי מלמעוטי במשאוי.
<h2>דף עח:</h2>
מתני' יוה"כ אסור באכילה ושתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. [ע"ז, ע"ב] ת"ר אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אם היה חולה או שיש לו חטטין בראשו סך שמן כדרכו ואינו חושש. ובנעילת הסנדל אם היה מנעל קרוע נר' דמותר דאמרי' בירושלמי דמגילה בפ' בני העיר [הלכה ב'] אית מילין דלא אתגייר אנטונינוס ראו אותו יוצא במנעל פחות ביוה"כ מה את ש"מ אפי' יריאי שמים יוצאין בכך פי' יש מעשים שנוכל ללמוד מהם שלא נתגייר אנטונינוס ועתה מביא המעשה שראו אותו שיצא במנעל פחות ביוה"כ ש"מ דלא נתגייר והוא משיב לו שאין מיכן ללמוד כלום שאפי' כשרים שבישראל שהן יראי שמים יוצאין במנעלים פחותי' פירוש קרועים מיהו איני יודע כמה יהיה קרוע ויהיה מותר לצאת בו. אמר ר' יצחק בר נחמני אני ראיתי את ר' יהושע בן לוי שיצא במנעל של שעם ביוה"כ, ואמינא ליה בתענית הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית [י"ב, ע"ב] אסור בנעילת הסנדל מאי, ואמר לי ל"ש. וארבב"ח אני ראיתי את ר' אלעזר דמן נינוה שיצא בסנדל של שעם ביום הכיפורים ואמינא ליה בתענית ציבור מאי וא"ל ל"ש. שעם פי' רש"י מין גומא שקורין פוי"י. רב יהודה נפיק ברהיטני מין שעם אביי נפיק בדהוצני סנדל של כפות תמרים רבא נפיק בדיקולי של עשבים רבה בב"ח כריך סודריה (מכרעיה) [אכרעיה] ונפיק. בירוש' דשמעתין [ה"א] כל אילו שאמרו אסורים בנעילת הסנדל יוצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ אית תניי תני יוצאין באנפילייא ביוה"כ ואית תנאיי תני אין יוצאין באנפילייא ביוה"כ ומסיים עלה בירוש' פ"ק דתענית [הלכה ו'] א"ר חסדאי מ"ד אין יוצאין באנפוליא של עור ומ"ד יוצאין באנפלייא של בגד ותו אמרי' בירושלמי דשמעתין ודפ"ק דתענית ר' יצחק בר נחמן סלק לגביה ריב"ל בלילי צומא רבא נפיק לגביה לביש סולייסא בלילי תעניתא הילכך מותר לצאת ביום הכפורים באנפילייא של בגד נוגביצי בלשון כנען.
מתני' המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמי' אוסרין. ירושלמי [סוף ה"א] סברי מימר על כולהן אשכח תני על סופה. מתני' מני ר"ח בן תרדיון היא דתניא המלך והכלה לא ירחצו את פניהם ר' חנניא בן תרדיון אומר משום ר' אליעזר המלך והכלה ירחצו את פניהם מלך מ"ט אמר רבא בר זבדא אמר רב מלך ביופיו תחזינה תראינה ארץ מרחקים כלה מ"ט אמר רב כדי שלא תתגנה בפני בעלה א"ל רב לר' חייא עד כמה מקריא כלה א"ל כדתניא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום מחמת האבל אלמא כל שלשי' בעיא נוי. והלכה כר' אליעזר דסתם לן תנא כותיה כדמפר' בירושלמי דלא פליגי חכמים דמתני' כ"א אסיפא דהיינו אחיה אבל אמלך וכלה לא פליגי וקיי"ל בהחולץ [מ"ב, ע"ב] סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם. מתני' והחיה תנעול את הסנדל משום צינה דברי ר"א וחכמים אוסרין. מתני' מני רחב"ת היא דתניא והחיה לא תנעול את הסנדל רחב"ת אומר משום ר"א החיה תנעול את הסנדל משום צינה. אמר שמואל אם מחמת סכנת עקרב מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול.
